חופש הביטוי מהווה מרכיב חשוב במשטר הדמוקרטי, חלק בלתי נפרד משוק חופשי של רעיונות ,הגשמה עצמית, ובעצם כזכות יסוד של הפרט המשמשת כהוצאת קיטור כביקורת מול השלטון כפי שראוי המשטרים דמוקרטים.
חוק איסור לשון הרע – חוק זה אמור לאזן בין הזכויות. חוק זה הנו בעל אופי נזיקי מחוץ לפקודת הנזיקין. לחוק איסור לשון סעד סטאטוטורי שאינו מחייב הוכחת נזק בכדי לקבל פיצוי כספי.
סעיף 1:
לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.
בסעיף זה "אדם" – יחיד או תאגיד.
"שפרסומו עלול" כלומר:
עוולת לשון הרע היא לא תוצאתית. מספיק שהיתה פרסום או התנהגות מסויימת שהיתה עלולה לגרום לאותה תוצאה המנויה בחוק. . הבחינה היא אל מול האדם הסביר.
אך מיהו האדם הסביר לעיניין לשון הרע?
בפרשת "אמסאלם ההומו" קבע השופט שאמסאלם צריך לקבל פיצוי שכן בחברתינו היום ביזוי אדם בשל מינו (סעיף 1 לחוק) עדיין נחשב להוצאת לשון הרע.
סעיף 2:
(א) פרסום, לעיניין לשון הרע – בין בע"פ ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים בפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות-
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע.
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע.
סעיף 2ב1 מדבר על פרסום בע"פ ואז קיימת דרישה תוצאתית לעומת סעיף 2ב2 שמדבר על
פרסום בכתב ולא דורש תוצאתיות אלא שמספיק שעלול היה להגיע לידי מישהו אחר.
אפשרות נוספת לפרסום במחדל נידונה בפרשת קראוס – דובר על איש משטרה שסגרו
נגדו את התיק אך העיתון פירסם את כל הפרטים פרט לעובדה שסגרו נגדו את התיק.
האם זה לשון הרע?
פרסום מותר:
בפרסום מותר לא קמה עילת תביעה (מה שמקנה לתובע סעד) – בכלל לא מגיעים למשפט. לדוגמא כתב תביעה המוגש כנגד ח"כ – סילוק על הסף מאחר ואין עילה לתביעה מאחר וזה פרסום מותר.
סעיף 13 מדבר על פרסום מותר, הזכות לשם טוב נסוגה בפני חופש הביטוי. במיקרים אלו לא קמה בכלל עילת ביעה.
מה שמהווה פרסום מותר מתחלק ל-2 קבוצות:
1. פרסום ראשוני – סעיפים (1)-(10) בנסיבות מסויימות תחת גופים מסויימים חופש הביטוי גובר תמיד מבלי להתבע בגין לשון הרע.
סעיף 13(5) – פרסום ע"י שופט, חבר בי"ד דתי, בורר. בהמשך הסעיף ניתנת אותה הגנה גם לגבי עו"ד או עד במהלך המשפט. יש גישה שתומכת בכך ורואה בכך יתרון שהאמת תצא אל הפועל מפני שלא יהיו פחדים להגיד דברים במהלך המשפט. לעומת זאת יש גישות שבאות ואומרות שחסינות זו צריכה להיות מצומצמת רק לרלוונטיות של אותו עד באותו משפט, כלומר אם בעל דין או עד מנצל את במת בהמ"ש לפירסום לשון הרע ללא קשר לאותו משפט – הגנה זו לא
צריכה לעמוד לו. צמצום החסינות הגורפת.
2. פרסום חוזר (משני) – פרסום שחוזר על אותם דברים שכבר נאמרו בפרסום הראשוני. יש 2 דרישות לפרסום חוזר: הפרסום החוזר צריך להיות נכון והוגן. לדוגמא: ח"כ אומר אמירה שמהווה לשון הרע, האמירה היא שיקרית ובכוונה לפגוע, לאותו ח"כ יש חסינות. הפרסום של העיתון לאותם דברים בדיוק (עדיין שקריים) צריך להיות נכון והוגן ואז תהיה לו חסינות גם כן.
הגנות:
הגנה – קיימת עילת תביעה אולם במסגרתה ניתן להתגונן.
1. הגנת אמת בפרסום – הגנה זאת נמצאת בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע.
א. פרסום אמת:
יסוד נפשי – אין יסוד של תום לב ניתן לפרסם בזדון או בכוונה דבר אמת והוא יהיה מוגן. שאלת הדיוק הנדרש מבחינת אמת בפרסום נענית בסיפא של הסעיף כאשר אומרת שלא צריך בהכרח לדקדק בכל פרט ופרט על מנת שיכנס במסגרת אמת בפרסום. ההגנה לא תשלל בגלל פרט לוואי שאין בו עיניין של ממש.
מידת ההוכחה הנדרשת היא רמת הוכחה אזרחית – ספק סביר אך ברמה מוגברת כמובן תלוי בנסיבות, כלומר בנסיבות ההקשר הכולל של אותו פרסום תבחן רמת ההוכחה.
המועד להגנת אמת הפרסום - פס"ד קראוס היה מדובר על פירסומים נגד רב פקד במשטרה שהיה פרסום על כך אך לא היה פרסום חוזר של עובדת סגירת תיק החקירה. דעת הרוב שיוצגה בעיקר ע"י הש' אור טענה שאין חובה לעיתון וכי רק מועד הפרסום קובע ולכן הגנת אמת הפרסום חלה. הש' חשין בדיון הנוסף אמר שיש אמת שהיא אמת מתמשכת, כלומר אם אמרנו משהו שהוא אמת אז הוא לא מתפוגג לאחר מכן ולכן יש להיות נאמנים לאמת לאורך כל הפרסום של אותן הנסיבות.
ב. עיניין ציבורי - עיניין לציבור – בפס"ד אפל נ' חסון הש' בייניש פונה למבחן התועלת ואומרת שעיניין ציבורי הוא עיניין הנותן תועלת לציבור, אם כדי לשפר את חייו וכו'. אפשרות מקבילה היא לערוך את האיזון הרגיל בין חופש הביטוי לבין זכות העיניין הציבורי.
2. הגנת תום הלב -
האם צריך לתת הגנה לביטוי שהוא שקר? יש הגנה לביטוי שקרי ואף יותר מזה כפי שאומר הש' ברק בפס"ד סנש: "כשלונו של השקר הוא בחשיפתו ולא בדיכויו, האמת תצמח מתוך התחרות עם השקר". הגנה זאת נמצאת בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע.
א. חובה לפרסם – תת סעיף (2) – נקבע שלא ניתן להכניס עיתון במסגרת החובה המוסריתת והחברתית לפרסום. פס"ד קאקיש קבע חובה לפרסם למאמינים שלה פרטים לגבי הארכיבישוף ונתן את ההגנה לכנסיה. פס"ד מאור נ' מיכאלי נקבע כי חברי וועדה שמונו לבדוק כשירות של רופא חייבים בחובת דיווח לממונה עליהם, מאחר ודיווח זה הוא פרסום יש לה הגנה. פס"ד הארץ קבע כי חובת פרסום היא חובה הנגזרת מהצורך להגן על הציבור ולכן חובה זאת תוכר רק לאחר שפנו לרשויות אך מאחר ולהם לא היתה איזשהי חובה - עוגנה חובת הפרסום.
ב. אינטרס אישי – תת סעיפים (3), (10) – דומה למסגרת הפלילית של הגנה עצמית. ישנו הבדל בין סעיף 3 לסעיף 10: סעיף 3 הוא עיניין אישי כשר ואילו סעיף 10 הוא גינוי או הכחשה של לשון רע שנאמר. סעיף 3 גם דורש דחיפות כלשהי.
ג. הבעת דעה וביקורת – תת סעיפים (4), (5), (6), (7) - בסעיפים אלו מדובר על הבעת דעה, דעה לא חייבת להיות אמת אך לעומת זאת העובדות שעליהם מבוססת הדעה חייבות להיות אמת. במידה ומדובר בפרט לוואי - שגיאה בעובדת לוואי שעליה מבוססת הדעה – לא שוללת את ההגנה.
ד. פרסומים שונים – תת סעיפים (1), (8), (9), (11), (12) – דן בלשון הרע שלא מדעת כאשר המתלונן מוגן בפני תביעת לשון הרע שכן האינטרס מאחורי סעיף קטן 8 הוא שאנשים ידווחו על פשעים. יש יותר בחינה של אמיתות הדיווח ולא המניע ותום הלב. סעיפים 11 ו-12 מגן על המפרסם, כתב הטלויזיה. נושא האינטרנט לא מוגדר במסגרת סעיף זה והפסיקה טרם קבעה לגבי עיניין זה.
פרק ב' לחוק איסור לשון הרע – אחריות ותרופות
הפרק דן בתרופות כאשר יש לשים לב שסעיף 6 קובע מהי העבירה וקובע עבורה סנקציה פלילית של מאסר שנה – הפרסום צריך להיות פוגע ובנוסף מבחן כמותי – לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע. ניתן להגיש גם באמצעות קובלנה פרטית (סע' 8). הפרסום צריך להיות בכוונה לפגוע (מנסראה) והפרסום צריך להיות לשני בני אדם או יותר (מבחן כמותי) זולת הנפגע. פס"ד 7450/98 מימון נ' גלילי – זהו פס"ד מנחה לעיניין לשון הרע כעבירה פלילית.
סעיף 7 מגדיר את העוולה האזרחית. כדי שתהיה עוולה אזרחית, המחשבה הפלילית היא פחות רלוונטית, יש דרישה צורנית וכמותית של אדם אחד (להבדיל משניים) זולת הנפגע.
סעיף 7(א) סעדים: איסור הפצה והחרמה (עיתון), חיוב פרסום תיקון או הכחשה (פרסום התנצלות),
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח, לוקח אוויר , חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
אם התלמיד ששמו לו רגל לא יגיש תלונה לא יעשו לכם כלום,
וגם מה זה השאלה ה------- הזאת? איזה אשכול מבוזבז.
22-10-06, 17:12
תצורה משולבת
