אודי וערן - מכתבים עם מוסר השכל.

[Solutioner]

נכתב במקור על ידי LinuxServ

תעתיק אותו לפורום או שלח לי בהודעה פרטית.

לבקשך הנה ההמשך, אני רושם במילים שלי בקצרה:

יחזקאל פרישמן הכניס לערן סוכריה בכיס מתי שהוא הלך ממנו.
ערן הולך לחוף הים ונזכר שיחזקאל פרישמן הכניס לו סוכריה בכיס והיה בא לו משהו מתוק, הוא הוציא את הסוכריה ומברך: "ברוך אתה ה'.... שהכל נהיה בדברו".
אחרי שהוא ברך על הסוכריה הוא נזכר ואומר לעצמו שה' מחליט כל דבר, הכל נהיה בדברו של הקב"ה והוא מחליט הכל. ערן הבין את זה והמשיך בחיים הרגילים.

שלחתי לך עותק להודעה פרטית.

[Eli-Hai]

"המכתב של ערן אל אורי" (שנפטר כפי שמספר הסופר):

[אופיר אדי]

אני אומר לנעול...

[הכומר]

מוכר, עצוב מאוד למרות שזה מבוים זה עדיין משנה אותך.

[Extreme-Serv]

נכתב במקור על ידי Coligo

מוכר, עצוב מאוד למרות שזה מבוים זה עדיין משנה אותך.

אחרי שאיבדתי אדם מהסרטן למדתי שכשיש לך אתה לא מעריך , לכן חשוב להעריך כל אדם שנמצא בסביבה שלך.

החיים יקרים מדי בשביל לבזבז אותם או לוותר עליהם ..

[-Liber-]

נכתב במקור על ידי Extreme-Serv

אחרי שאיבדתי אדם מהסרטן למדתי שכשיש לך אתה לא מעריך , לכן חשוב להעריך כל אדם שנמצא בסביבה שלך.

החיים יקרים מדי בשביל לבזבז אותם או לוותר עליהם ..

מילה במילה ליאור

[shaked7]

נכתב במקור על ידי Extreme-Serv

אחרי שאיבדתי אדם מהסרטן למדתי שכשיש לך אתה לא מעריך , לכן חשוב להעריך כל אדם שנמצא בסביבה שלך.

החיים יקרים מדי בשביל לבזבז אותם או לוותר עליהם ..

צודק .

מצטער נערך .

[Air.Soft]

נכתב במקור על ידי shaked7

צודק .

ליאור אתה יודע,היה לי אצלך סרבר לפני שסגרו את
CZ

שקד, תערוך את ההודעה הזאת בבקשה, תן טיפה של כבוד לתרד, לא משנה מי פתח אותו.
בהוסטס הישן היה את זה (לפני כשנה + -) קראתי את שני המכתבים, גם עכשיו וגם פעם.
אני עכשיו מוצף דמעות מבפנים אבל משתדל שלא להוציא את זה החוצה. למרות שהמכתב מבויים, אני מאחל שלאף אחד זה לא יקרה.
לי קרה משהו עם סבא שלי הוא היה בבית חולים, חולה, ונסענו לבקר אותו. אני לא רציתי ללכת כי אמרתי "עדיף ללכת מחר ביום לא היום בלילה...". אחותי אמרה לי שזו יכולה להיות הפעם האחרונה שאראה אותו, ואם לא אלך יכול להיות מצב שלא אראה אותו יותר. אני לא חשבתי ככה והמשכתי להתווכח עד שבסוף הלכתי בלת בררה. זה קרה ביום חמישי, ביום שישי אמא שלי דיברה עם רופא פרטי שעושה מעקפים כדי שביום שבת נוכל ללכת עם סבא שלי. ביום שישי ב10 בלילה, התקשרו מבית החולים ואמרו לאמא שלי לבוא מהר. אמא לא חזרה לפני 12 וחצי, בשעה שהייתי כבר במיטה. בבוקר כשקמתי שמעתי קול בכי מלמטה, בתוכי ידעתי שסבא נפטר, אבל לא רציתי לומר זאת. כשירדתי לשתות את התה אמא שלי סיפרה לי שסבא נפטר, באותו יום לא אכלתי, לא שתיתי ולא קמתי ממטתי. כשהוא נפטר הבנתי שהייתי צריך יותר להתיחס אליו,יותר להיות איתו. הוא גר 2 דק' הליכה ממני ובקושי הייתי איתו וכעסתי על עצמי כ"כ. עכשיו כשאני כותב את תגובה זו כל פני מלאות דמעות, מקווה שלא תתארו לעצמכם איך זה.
בצער וביגון רב נכתבה תגובה זאת ע"י,
ליאור גיטה.

[shaked7]

נכתב במקור על ידי lior || Fast-Serv.Biz

שקד, תערוך את ההודעה הזאת בבקשה, תן טיפה של כבוד לתרד, לא משנה מי פתח אותו.
בהוסטס הישן היה את זה (לפני כשנה + -) קראתי את שני המכתבים, גם עכשיו וגם פעם.
אני עכשיו מוצף דמעות מבפנים אבל משתדל שלא להוציא את זה החוצה. למרות שהמכתב מבויים, אני מאחל שלאף אחד זה לא יקרה.
לי קרה משהו עם סבא שלי הוא היה בבית חולים, חולה, ונסענו לבקר אותו. אני לא רציתי ללכת כי אמרתי "עדיף ללכת מחר ביום לא היום בלילה...". אחותי אמרה לי שזו יכולה להיות הפעם האחרונה שאראה אותו, ואם לא אלך יכול להיות מצב שלא אראה אותו יותר. אני לא חשבתי ככה והמשכתי להתווכח עד שבסוף הלכתי בלת בררה. זה קרה ביום חמישי, ביום שישי אמא שלי דיברה עם רופא פרטי שעושה מעקפים כדי שביום שבת נוכל ללכת עם סבא שלי. ביום שישי ב10 בלילה, התקשרו מבית החולים ואמרו לאמא שלי לבוא מהר. אמא לא חזרה לפני 12 וחצי, בשעה שהייתי כבר במיטה. בבוקר כשקמתי שמעתי קול בכי מלמטה, בתוכי ידעתי שסבא נפטר, אבל לא רציתי לומר זאת. כשירדתי לשתות את התה אמא שלי סיפרה לי שסבא נפטר, באותו יום לא אכלתי, לא שתיתי ולא קמתי ממטתי. כשהוא נפטר הבנתי שהייתי צריך יותר להתיחס אליו,יותר להיות איתו. הוא גר 2 דק' הליכה ממני ובקושי הייתי איתו וכעסתי על עצמי כ"כ. עכשיו כשאני כותב את תגובה זו כל פני מלאות דמעות, מקווה שלא תתארו לעצמכם איך זה.
בצער וביגון רב נכתבה תגובה זאת ע"י,
ליאור גיטה.

משתתף בצערך .

[Panda]

נכתב במקור על ידי lior || Fast-Serv.Biz

שקד, תערוך את ההודעה הזאת בבקשה, תן טיפה של כבוד לתרד, לא משנה מי פתח אותו.
בהוסטס הישן היה את זה (לפני כשנה + -) קראתי את שני המכתבים, גם עכשיו וגם פעם.
אני עכשיו מוצף דמעות מבפנים אבל משתדל שלא להוציא את זה החוצה. למרות שהמכתב מבויים, אני מאחל שלאף אחד זה לא יקרה.
לי קרה משהו עם סבא שלי הוא היה בבית חולים, חולה, ונסענו לבקר אותו. אני לא רציתי ללכת כי אמרתי "עדיף ללכת מחר ביום לא היום בלילה...". אחותי אמרה לי שזו יכולה להיות הפעם האחרונה שאראה אותו, ואם לא אלך יכול להיות מצב שלא אראה אותו יותר. אני לא חשבתי ככה והמשכתי להתווכח עד שבסוף הלכתי בלת בררה. זה קרה ביום חמישי, ביום שישי אמא שלי דיברה עם רופא פרטי שעושה מעקפים כדי שביום שבת נוכל ללכת עם סבא שלי. ביום שישי ב10 בלילה, התקשרו מבית החולים ואמרו לאמא שלי לבוא מהר. אמא לא חזרה לפני 12 וחצי, בשעה שהייתי כבר במיטה. בבוקר כשקמתי שמעתי קול בכי מלמטה, בתוכי ידעתי שסבא נפטר, אבל לא רציתי לומר זאת. כשירדתי לשתות את התה אמא שלי סיפרה לי שסבא נפטר, באותו יום לא אכלתי, לא שתיתי ולא קמתי ממטתי. כשהוא נפטר הבנתי שהייתי צריך יותר להתיחס אליו,יותר להיות איתו. הוא גר 2 דק' הליכה ממני ובקושי הייתי איתו וכעסתי על עצמי כ"כ. עכשיו כשאני כותב את תגובה זו כל פני מלאות דמעות, מקווה שלא תתארו לעצמכם איך זה.
בצער וביגון רב נכתבה תגובה זאת ע"י,
ליאור גיטה.

משתתף בצערך...
ולדעתי היה את שני המכתבים לפני כמה אשכולות..