|
שמע אני לא מתיימר להבין איך אתה מרגיש, אבל בתור בן להורים גרושים אני יכול להגיד באופן חד משמעי שגירושים הם לא סוף העולם מבחינת הילד. אז כמובן שבגיל מאוחר יש כאן שבירת נורמה ויש הרבה להתרגל ולהסתגל, אבל הזמן פותר את זה. כמובן שזה יוצר תסביך כלשהו כי אחרי הכל, גם בעולם שבו כולם מתגרשים, זו לא התמונה שעולה בראש כשחושבים על משפחה... אבל אנחנו יצורים מתוסבכים וגם בלי הגירושים יצוץ לו תסביך כלשהו. אני אוהב את שני ההורים שלי בצורה זהה, אני לא מאשים אותם בשום דבר ואני מבין מתוך בגרותי ותהליך שעברתי, שהגירושים היו לטובה. במידה וצד אחד או יותר בנישואים לא מרגיש מאושר, הוא לא צריך להישאר בהם. נישואים כאלו לא יעשו טוב לילד. בראש ובראשונה הילד צריך לראות את הוריו מאושרים או לפחות בחיפוש אחר האושר, כי הם הדוגמה האולטימטיבית. אני בתור ילד עברתי הכל אגב... פרידה, גירושים, ריבים שבהם כופים עליך "צד", נישואים מחדש, אחות חדשה וכו'. זה לא שלילי, זה פשוט שונה.
מבחינתך, שוב מזכיר שאין לי מושג, אבל זה בטח לא קל. גם את זה הזמן יפתור או לפחות יקל. מאחל לך המון הצלחה ואושר בחיים ומזכיר לך שכל סוף הוא גם התחלה.
|