|
תהיה נשמתם צרורה בצרור החיים...
יום זכרון מלא בתקוות ללא בעלים
בין שיברי הייאוש לדרכים המסומנות
נותרו עוד תקוות שאיבדו את להם שייכים
אישה ותינוק בוכים על חומה שנפרצה בין החיים
אל המוות, דהרה הנפש.
חזק את לבבי, פזר את השברים
עבור הבאים לאסוף את תיקוותי
ולהצעיד אותם בדרכים הנכונות
זיכרון שחזר ומצא לו מציאות
רמס לבבות שאיבדו את השפיות
הגרון, שנחנק מכל דמעה שזלגה
אני, לבדי, מחפש לי עוד תקווה
הציפייה לא ברורה כצעדיי בערפל
עוד דלת נסגרת עם כל חסרון כואב
עיניי כבר כואבות מהייאוש המשתלט
ושפתיי עוד זועקות לשמיי האל
זיכרון שחזר ומצא לו מציאות
רמס לבבות שאיבדו את השפיות
הגרון שנחנק מכל דמעה שזלגה
אני, לבדי, מחפש לי עוד תקווה
|