|
הרגע חזרתי מפגישה בבית הספר שבה המחנך סיפר על הצד שלו במאבק ובא להסביר מה באמת קורה:
קודם כל, אותו מחנך הוא בן 30 בערך, בעל תואר שני במכניקה ואווירודינאוטיקה (או איך שלא רושמים) והוא עבד מספר שנים כמהנדס בחברה וקיבל משכורת מכובדת מאוד.. הוא החליט שהמטרה שלו היא להשפיע על המדינה ולחנך את הדור הבא לכן הוא ויתר על המשרה הטובה ועל המשכורת השמנה לטובת משכורת עלובה של 3500 ש"ח ברוטו, אבל בגלל שהוא באמת מאמין בחינוך - הוא נותן שיעורים פרטיים, מעביר חוגים וכו' ומצליח לגרד עוד 3500 ברוטו נוספים..
לאט לאט הוא נכנס למאבק (שבהתחלה הוא התנגד לו מאוד בגלל שהוא לא מאמין בשביתות) וככל שהוא חשב על זה יותר, הוא לא מצליח לעשות את מה שהוא באמת רוצה - לחנך. עם הכמות שעות שיש לו הוא מסוגל לדחוף טיפה חומר לבגרות וזהו, אין לו זמן בשביל באמת לחנך.. אני יודע שחלק גדול מהמורים עובדים כמורים בגלל שאין להם הרבה אלטרנטיביות והם לא באמת משקיעים בתלמידים ובשיעור. אבל יש גם מורים אחרים, שיש להם הרבה אלטרנטיביות אבל הם בחרו במקצוע הזה בגלל אידיאולוגיה.. כל מי שאומר שזה בעיה שלו בגלל שהוא בחר במקצוע הזה והוא ידע שזה השכר - אתה צודק, הוא ידע שזה השכר ולמרות זאת הוא בחר להיות מורה ולחנך וטוב שיש אנשים כמוהו שלא עובדים רק בשביל כסף אלא גם בשביל ההנאה, הסיפוק והתרומה.
על מה המאבק בכלל?
שעות לימוד: במהלך השנים האחרונות קוצצו 120 אלף שעות - משרד האוצר מוכן להחזיר 7 אלף שעות.
שכר: כרגע בממוצע 30% מהשכר זה הטבות ו 70% זה המשכורת עצמה - משרד האוצר מוכן לתת 30% העלאה בשכר, אבל ביטול ההטבות, כלומר - כלום.
תלמידים בכיתה: כרגע יש מגבלה של 40 תלמידים בכיתה - משרד האוצר לא מוכן לדבר על זה בכלל!!
החלק הכי פחות משמעותי במאבק הוא השכר, אם משרד האוצר יסכים להוריד את התלמידים בכיתה ולהוסיף שעות לימוד המורים יסכימו, לא מדובר פה על משכורת אלא על רפורמה בחינוך!
|