|
הכל עניין של היגיון..
שתי נזירות יצאו מן המנזר שלהם כדי למכור עוגיות שאפו.
שמה של האחת היה אחות-מתמטיקה, ושל השניה אחות-הגיון.
הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מן המנזר.
אמרה אחות-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?
אחות-מתמטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.
אחות-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!
אחות-מתמטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?
אחות-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!
אחות-מתמטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!
אחות-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שאפשר היה לעשות –גם הוא הגביר את קצב הליכתו!
אחות-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!
אחות-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד שיש לעשות הוא להתפצל.
את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא. הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!
האיש החליט לעקוב אחרי אחות-הגיון.
אחות-מתמטיקה הגיעה אל המנזר, והיתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה של אחות-הגיון.
כעבור זמן מה הגיעה האחות-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.
אחות-מתמטיקה: תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!
אחות-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות!
האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו, אז הוא עקב רק אחריי.
אחות-מתמטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז??
אחות-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות.
אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה.
אחות-מתמטיקה: נו, ואז??
אחות-הגיון: ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!
אחות-מתמטיקה: אוי, אלוהים! ומה עשית?
אחות-הגיון: עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי.
אחות-מתמטיקה: אוי שומו שמיים! ומה האיש עשה?
אחות-הגיון: האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות. הוא הוריד את המכנסיים שלו.
אחות-מתמטיקה: הוי, לא!! ומה קרה אז?
אחות-הגיון: מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי!
נזירה ששמלתה מופשלת מעלה רצה הרבה יותר מהר מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!
__________________
תומר
|