בתור בנאדם לא דתי/חרדי, אלא מסורתי אני מאמין שה' הוא הדבר החשוב ביותר.
וה"גאווה" שאתה הזכרת והגאווה שהוא הזכיר אלו דברים שונים. הוא הזכיר גאווה דתית, מסורת. אתה מזכיר פה בעצם גאווה לאומית. מה שתיארת יכול להתרחש גם אם כולנו לא היינו מאמינים וגם אם כולנו היינו מאמינים.
קראתי את התגובות שלך, ואני רואה שניגוד לאחרים (בעלי תבונה רבה) הן ענייניות ומעניינות מאוד.
אך הנה דבר שאני לא מסכים איתך כלל-
מי אני/אתה שאחליט/תחליט מהי חשיבה שגויה. כל אדם אחראי על אמונתו, דרך החיים שלו ואין לנו לשפוט אותו או לנסות לתקן את החשיבה שלו. ובגלל זה אני אמרתי ברוב התגובות שערכתי פה שלא ממש משנה לי מי יחגוג ומי לא יחגוג.
ההורים שלי למשל, לא שבנושא זה להורה יש החלטה, היו מסתכלים אחד על השני ואז כולנו היינו צוחקים יחדיו.
לא, לא היו מקבלים את זה אם הייתי מתנצר/מתאסלם. מצד שני, לא היה מעניין אותי כי זו הייתה אמונתי.
אז...טוב להיות יהודי הא?
בעניין הרוסים, אתה צודק לגמרה. פעם זה היה שונה וזה היה מכוון ליהודים יוצאי מדינות ערב (שנות ה50 והשבעים).
גם אז אנשים לא קיבלו את השונה, למרות שבעצם כולנו משפחה אחת. אך הגלגל הזה גם יתהפך, אני מקווה ושכל אחד יהיה שווה במדדינתו הקטנה.
קנאות, אי קבלת השונה. בדיוק מה שאנו שואפים לא להיות, לכן שתראה את אותם אנשים תיתן להם חיוך של כן כן יאפס, ותמשיך ללכת.